מדריך להישרדות לרוקי בנ.ב.א. / סי. ג'יי. מקקולום

קישור למאמר המקורי שנכתב ב:- 22-01-2015

אהלן לרוקים של הנ.ב.א.. עברו כבר יותר מארבעים משחקים בעונת הנ.ב.א. ואני מניח שיש לכם כמה שאלות לשאול. למזלכם הרב אני כאן לענות על שאלותיכם. יודעים מה? תחשבו עלי כאילו אני הוא ה"אני העתידי" שלכם, כאילו אני אתם בעתיד. למה שתרצו לחשוב כך? כי בשנה שעברה אני הייתי בנעליים שלכם. בשנה שעברה אני הייתי רוקי, ואני הייתי זה שחשב שהוא פיצח את העסק הזה. "רק רגע, אתם רוצים לומר לי שהם כבר הזמינו אוכל? עוגות סלומון, אספרגוס וסלט… והכול בחינם? אתם רוצים להגיד שאני לא צריך כל לילה לזרוק כסף על פיצה דומינוז עם חבריי לחדר בקולג'? נראה לי שאני הולך לקרוע את הליגה המחורבנת הזו כמו שקובי עשה."

ואז זה שוקע ואתה מעכל את זה. אתה מגיע למלון אחרי האימון ואתה כל-כך צף מעייפות שאתה מסתכל סביבך בלובי, ובוא הנה…

ואז עליך לסמס לחבר לקבוצה שלך: "אחי באיזה חדר אתה? אני יודע שאנחנו באותה קומה והחדר שלך ממש מול החדר שלי, אבל אני ממש לא מצליח להיזכר במספר החדר שלי."

העסק הזה טוחן אותך אחי, וזה רק יחמיר ככל שהעונה מתמשכת. אז תקשיב לי, רוקי שכמוך, יש לי כמה דברי חוכמה לחלוק איתך.

נסיעות זה לא בדיחה!

לא מזיז לי כמה נסעת בקולג', ולא אכפת לי באיזה כושר אתה. אם יש דבר אחד שאתה לחלוטין לא מוכן אליו כשאתה רוקי – זה הנסיעות. טוב, אז בהתחלה זה נראה שהנסיעות הללו הן לא ביג דיל. אנחנו באוקטובר ואתה עולה על המטוס בלוס אנג'לס בדרך לאוקלנד עם מכנסיים קצרים ומשקפי שמש, מעלה תמונה לאינסטגרם וכותב לצדה "אח'ש" (אחלה של יום).

אבל חכה רגע.

יש לך מזל שיש לך טיסת צ'ארטר במחלקה הראשונה, שזו הטבה בל תאמן. זה חוסך את כאב הראש של להגיע לשדה התעופה ולעמוד בתור כמו כל הנוסעים בטיסות המסחריות. אבל כל האוכל המפונפן והכריות המפונפנות שבמחלקה הראשונה לא יחסכו ממך את ההלם שבטיסה הראשונה שלך מהחוף המערבי לחוף המזרחי של ארה"ב באמצע החורף. נגיד שאתם משחקים בפורטלנד ביום שני בלילה והמשחק נגמר ב 21:30. עליך לצאת מחדר ההלבשה ולהיות במטוס ב 22:45 כי ממריאים ב 23:00 לניו יורק לשחק נגד הניקס. זה חמש שעות טיסה. אבל צריך להחשיב גם את שינויי השעון לשעון החוף המזרחי, וזה אומר שתנחתו בשעות הבוקר המאוחרות. ונחש מה, בחוץ עשר מעלות וסביר שמתישהו משך היום יהיה לכם אימון. כמה שאתה עומד להתנשף מהמאמץ, אחי…

בוא נקווה שהצלחת לישון במטוס, אבל יש סיכוי גדול הרבה יותר שהעברת בראש את המהלכים של המשחק או שראית אותם באיי-פד שלך כשאתה מנסה להבין איך לעזאזל החמצת את הקליעות האלו שאתה תמיד מצליח להכניס. אתה גם מנסה גם להבין טוב יותר את אופן ההגנה הקבוצתית שלהם. מדהים כמה איש הפעלולים הזה של הנ.ב.א. מלא-חיים, לא? אתה מגלה שההגנות הטובות ביותר בליגה כל-כך מתואמות ביניהן כשתמיד יש מי שעוזר לזה שבא לעזור לאחרים. זה נשמע לך קל. "זה בסדר, אחי, הבנתי את זה, אני כבר אשחק אותה."

אבל זה בכלל לא קל. עליך להיות בעמדה שאפשר לך לעצור את המסירה, וגם לסגור את השחקן שלך כדי שלא יקבל מסירה, כי הקליעה שלו משלוש היא קטלנית… אבל אתה גם צריך בו בזמן לשמור אותו שלא ייכנס לצבע…

מה אני אגיד לך? בהצלחה עם זה…

הרבה אנשים השוו את מצבו של רוקי בנ.ב.א. לזה של מצטרף חדש ל'פרטרניטי' בקולג' – "פיי בטה גמה", או "בטה טטה גמה", או קלוב חברי סגור אחר. אז לא, זה לא עד כדי כך אינטנסיבי. זה יותר כמו להיות שולייה. יכול להיות שהוותיקים בקבוצה שלך יתקשרו אליך 3-4 פעמים כל בוקר, בשעות מטורפות, כדי שתעשה עבורם כל מני שליחויות.

אלו בקשות לגיטימיות – לרוב אלו הבקשות הסטנדרטיות משולייה – אבל מה שבאמת משגע אותך זה לא מה שהם מבקשים ממך אלא הדרך בה הם מבקשים את זה. זה יכול לשגע לך את השכל כשאתה במצב בו בכלל לא ברור לך אם עכשיו זה יום או לילה. אבל אל תתחרפן אחי הצעיר, כי אם תתחרפן – פשוט יפילו את זה עליך במינון גדול הרבה יותר. ככל שתדבר פחות – כך הם פחות יבקשו ממך את הדברים הללו. אלן קראב, שהיה רוקי יחד אתי, לא הוציא מילה מפיו שנה שלמה, ולכן הם כמעט ולא בקשו ממנו מאומה. אני חושב שהם פשוט שכחו מקיומו. היתה לו תכנית משחק סולידית.

אם הייתי יכול לחזור בזמן ולתת לרוקי סי. ג'יי. עצה אחת חכמה זו היתה האמירה "לעתים פחות זה הרבה יותר." מחוץ למגרש לעתים פשוט עדיף לסתום את הפה. אני הייתי זה שלא הפסיק לדבר ולכן הייתי זה שמביא לכולם את כנפי העוף לפני הטיסות או את הקפה של הבוקר. אני הייתי זה שקנה כל שבוע את חפיסות הקלפים. היו לנו כמה וותיקים ששיחקו בקלפים במטוס. הבעיה היא שכשאנשים מתחילים להפסיד, יש להם נטייה להאשים בזה את הקלפים ואז לקרוע אותם לגזרים. אלן ואני קנינו חפיסות קלפים מכל מיני סוגים, אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו חייבים לקנות רק קלפי ניילון תוצרת "בייסיקל". והסבונים בנסיעות… חלק מהחברה אהבו סבון רך ולא את הסבון הסטנדרטי שהמלון נותן לך. הם שילמו לנו בנדיבות כדי שנשיג עבורם את המוצרים, אז זה פחות הפריע לי. היתרון שבעסק הזה: הם תמיד דאגו לנו.

החלק הקשה ביותר עבורי היה לסחוב את שקי הכביסה כשהייתי פצוע והסתובבתי עם קביים בחצי הראשון של העונה. תודה לאל שהקבוצה שלנו היתה צעירה יחסית ולכן לא היו הרבה מדי וותיקים שהיה עלינו לסחוב את הציוד עבורם. תמיד דאגנו לכך שדיים [דמיאן לילארד] יסחב בעצמו את תיק הכביסה המחורבן שלו. למרות שסביר שהחבוב הזה יגיע לפחות פעמיים לאול-סטאר, הוא עדיין צעיר מדי מכדי שנאפשר לו לתזז אותנו, אז גרמנו לכך שהוא יסחוב את התיקים שלו בעצמו.

אני אומר זאת פעם אחת בלבד, כי סביר שאני בכלל לא צריך לומר זאת: לא לאכול במקדונלד, לא לאכול בוונדיז, לא לאכול בבורגר קינג (בעצם , אולי לאכול קצת כי הצ'יפס שלהם ממכר) כי כעת אתה מקצוען. עליך להקפיד על מה שאתה אוכל. פורטלנד טובה מהבחינה הזו כי כולם פה שומרים על הבריאות שלהם. כשאני רואה אנשים שאוכלים סלט כרוב לארוחת צהריים, אני באמת מרגיש רע אם אני אוכל המבורגר או משהו כזה.

כשהקבוצה נותנת לך שתי ארוחות חינם ליום אין לך שום תירוץ לאכילה לא-נכונה. אני אולי מוזר אבל הרגע המפעים ביותר עבורי, זה שבאמת הבנתי בו שאני בנ.ב.א., הייה כשהגעתי בפעם הראשונה לארוחה הקבוצתית וראיתי את כל מה שהכינו לנו.

אני למדתי באוניברסיטת ליהיי (Lehigh University) [שנמצאת בבית-לחם שבפנסילבניה. המתרגם] ואולי זה שונה באוניברסיטאות הגדולות, אבל אצלנו האוכל היה מסוג אחד שאתה או שאוהב או שנשאר רעב. או שאכלת מה שקבעו לך, או שהיית תלוי ביכולות הבישול שלך. אם יימאס לך אי פעם מהאוכל בנ.ב.א. כל מה שעליך לעשות הוא להיזכר מה היה לך לאכול בקולג' כשהאימון נגמר מאוחר וחדר האוכל נסגר בשמונה בערב, כך שלא יכולת להשתמש בתלושי הקפטריה שלך. תודה לאל על איטריות ראמאן. נודלס או חברה שיודעת לבשל היו קריטיים. זוכר את זה? כשאתה צריך סנדוויץ' שייתן לך כוח, אם תאכל ביג מאק בלילה שלפני המשחק – יש סיכוי שתפשל בו ושיטביעו עליך דאנק.

כשהיית בקולג' לא יכולת להרשות לעצמך להכניס לגוף כל מני דברים אחרי כל העבודה הקשה הזו. מי בכלל היה יכול להרשות לעצמו סלומון אדום עם אספרגוס ופירה תפוחי-אדמה, שלא לדבר על זה שיישאר לך קצת כסף לקחת את החברה לבילוי. בקולג' לקחת את החברה שלך לגלידה כי ידעת שזה יותר זול מאשר לקחת אותה לסרט.

אל תשכח מאיפה באת. תאכל את סלט הכרוב החינמי הזה, אחי, וחשוב יותר, תדאג להשתמש בכל מה שיש בחדר האימון כדי לעזור לגוף שלך. בנ.ב.א. יש לשימושך מכשירים ומתקנים שבחיים לא שמעתי עליהם לפני שהגעתי להיות רוקי: מכונות הנורמה-טק והגיים-רדי להחלמה הן כל-כך יקרות עד שבאוניברסיטת ליהיי לא יכולנו להרשות אותן לעצמנו. עליך לדאוג לכך שהכירופקטורים והמעסים של הקבוצה יהיו חבריך הטובים ביותר בנ.ב.א.. אם תדאג לאנשים הללו הם אלו שישמרו אותך בריא.

לא התכוונתי לומר שעליך לשנוא את מקדונלד. בוא נהיה ריאלים, מקדונלד זה דבר טעים. אבל כשהשעה היא עשר בלילה ואתה מת מרעב, אתה פשוט זקוק לסנדוויץ שתוכל להכין בבית. סנדוויץ' שכזה ימנע ממך מלרוץ בפאניקה למקדונלד באמצע הלילה.

אישית, אני מת על כריך שכבות ענק, סקובי דו סנדוויץ'. כשהייתי ילד אהבתי לצפות בסקובי דו ושאגי מכינים כריכי ענק מארבע פרוסות לחם, שבין כל שתיים מהן שכבות של חסה, בצל, בשר, הודו וסאלאמי והכול טבול במיונז וגבינה. אגב, נורא חשוב להכין את השכבות באופן מדויק ולא לערבב אותן.

כשהייתי ילד ניסיתי להכין את הסנדוויצ'ים הללו בדיוק כמו שסקובי דו עשה. גם אמא שלי ואחי אהבו זאת. לכן התחלנו לקרוא לזה כריך סקובי דו. אנחנו עדיין אוכלים אותם. אח שלי אריק עומד לנסוע לשחק כדורסל בסין והוא אומר לי: "יו, אני עומד להכין כריך סקובי דו, גם אתה רוצה?"

ויהיו לך זמנים רעים. יהיו לך תקופות משבר. ככה זה בנ.ב.א.. אני שברתי עצם ברגל בתחילת עונת הרוקי שלי והאמת היא שזה היה סוג של ברכה. היה לי כל כך הרבה זמן פנוי בזמן ששכבתי והחלמתי שהקדשתי המון זמן לצפות בוידיאו ולהבין במה המשחק שונה, והפעם מנקודת ראות אחרת. למדתי לעומק את שיטת הסינרגיה והקדשתי שעות על גבי שעות ללמוד את אופן המשחק של כל מיני שחקנים, במטרה להבין מה הופך אותם לכמעט בלתי ניתנים לעצירה במצבים מסוימים.

תוכל לקרוא את הסדרה שכתבתי על הגארדים המובילים ולראות על מה אני מדבר. כל הידע הזה נבע מלימוד בסינרגיה. במקום שאבזבז את הזמן שלך על משחק מחשב NBA 2K15, תלמד משחקנים אחרים, במיוחד כשאתה במשבר ועל הפנים, ופשוט תגנוב כמה מהמהלכים שלהם. אין לך שום תירוץ לא לעשות את זה בימינו כי אתה יכול לעשות זאת מהאיי פד שלך.

על המגרש, כמה מהמהלכים הם מהירים מדי בתחילה אבל כשמתרגלים אליהם הם כאילו הופכים לאטיים. יש מקרים בהם עדיף לעשות כדרור אחד ולהתרומם לקליעה במקום לנסות וללכת כל הדרך לטבעת. מהלכים פשוטים ומסירות פשוטות מפשטים את המשחק. אל תסבך את המשחק ששיחקת כל חייך.

ומחוץ למגרש, מחוץ למגרש אחד הדברים שסביר שאתה לא מבין בהם מאומה הוא ניהול הכסף שלך. אתה הופך מסטודנט קולג' שנאבק על קיומו הכלכלי ומנהל חמשת אלפים דולר בסמסטר (הלוואי), למישהו שמקבל שני מיליון לשנה לפני מס. אחד הדברים שתשים לב אליהם הוא שמעתה הבעיות של כולם הופכות לבעיות שלך כי אתה הוא האיש שהם פונים אליו. אתה המושיע שאמור לתקן את כל הבעיות בחיים של כולם. יהיו כאלו שירגישו שמאחר ואתה הצלחת – גם הם הצליחו. לוקח זמן להבין איך להתנהל עם הדברים הללו. האמת היא שזה בעיקר עניין אישי, אני חושב שמה שעליך לשאול את עצמך הוא: האם הבחור הזה היה אתי כשאכלתי פיצה זולה ושמרתי על כל אגורה?

תבחר בקפידה את הקרבות שלך. תחשוב היטב לפני שאתה מצייץ בפומבי, ולך לישון. ברצינות בחור קשוח שכמוך, פשוט לך לישון.